שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' רביבו ואח'

פסק דין

לפני תביעה שעניינה תאונת דרכים בה היו מעורבים מספר כלי רכב ביום 23.7.2012 (להלן: "התאונה").

הרכבים המעורבים וטענות הצדדים -

התובעת 1, שומרה חברה לביטוח בע"מ (להלן: "שומרה") היתה המבטחת של רכב מסוג טיוטה מספר 27-262-74, בו נהגה התובעת 2, גב' רינת דדון (להלן: "רינת" ו"רכב רינת").

הנתבע 1, מר חנניה רביבו, היה הבעלים של רכב מסוג פונטיאק מספר 75-154-06 (להלן: "חנניה" ו-"רכב חנניה").

הנתבע 2, מר משה דנינו, היה הבעלים של רכב מסוג מזדה מספר 72-614-35 (להלן: "משה" ו-"רכב משה"), ואשר היה מבוטח אצל הנתבעת 3, איילון חברה לביטוח בע"מ (להלן: "איילון"). במועד התאונה יחד עם משה היתה ברכב משה אשתו, הגב' שרה דנינו (להלן: "שרה").

רכב רביעי שהיה מעורב בתאונה, היה מסוג טויוטה מספר 35-193-70, ואשר בו היו בעת התאונה ה"ה שלום ואסתר אדיקה (להלן: "שלום", "אסתר" ו-"רכב אדיקה").

לטענת רינת, היא נסעה בכביש 4 מעכו לקריות בנתיב הנסיעה השמאלי כאשר לפניה נוסע רכב אדיקה. המדובר היה בנסיעה במהירות של כ-50 קמ"ש, הכביש היה עמוס והחל להיווצר עומס שחייב את כלי הרכב להאט וכדבריה "החל צוואר בקבוק". לפתע, הגיע מאחוריה רכב משה, לא בלם, "שבר" שמאלה אל עבר המרווח שבין נתיב הנסיעה השמאלי לבין גדר ההפרדה, פגע בפגוש האחורי שלה בצד שמאל, שפשף את דלתות הרכב שלה בצד שמאל, עבר את הרכב שלה ו"נתקע" בין גדר ההפרדה לבין רכב אדיקה (שהיה לפניה).

לטענת משה, הוא אכן פגע ברכב רינת בצד שמאל של הרכב והוא אכן נעצר בין רכב אדיקה לבין גדר ההפרדה – אך טוען כי היה זה בשל שנהדף קדימה על ידי חנניה. לטענת משה, חנניה הגיע במהירות מאחוריו, לא הספיק לבלום – פגע בו בעצמה, והדף אותו קדימה אל עבר רכב רינת. בלית ברירה, משה "שבר שמאלה" אל עבר המרווח שבין הנתיב לבין גדר ההפרדה וכך נגרמה התאונה.

חנניה לעומתו, טוען כי הוא הגיע לנקודה בה התרחשה התאונה כבר אחרי שמשה פגע ברכב רינת ואחרי שהוא כבר פגע ברכב אדיקה. חנניה מאשר שהוא ניסה לבלום ולא הספיק ופגע קלות ברכב משה, אך טוען כי בין רכב חנניה לבין רכב רינת לא היה מגע וכי רכב משה פגע ברכב רינת עוד לפני שרכב חנניה היה מעורב בתאונה.

דיון והכרעה -

לפני העידו רינת, אסתר, שלום, משה, שרה וחנניה.

לאחר בחינת הראיות ושקילת טענות הצדדים בסיכומיהם, מסקנתי היא כי דין התביעה כנגד משה ואיילון להתקבל ודין התביעה כנגד חנניה להדחות. כיון שעסקינן בתובענה בסדר דין מהיר, בהתאם להוראות תקנה 214טז (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אפרט להלן בתמצית את עיקר נימוקי.

עדותה של רינת: רינת נשאלה אם היא ראתה שרכב חנניה פגע ברכב משה, או אם רכב חנניה הדף את רכב משה - והשיבה שהיא לא ראתה דבר כזה ולא שמעה מכה לפני שרכב משה פגע בה (עמ' 1, שורות 25-26). רינת אף מאשרת שרכב חנניה לא פגע בה פיזית, דהיינו, שלא היה מגע בין רכב חנניה לבין הרכב שלה (השרטוט ת/1 שרינת שרטטה ועמ' 2, בשורה 2). רינת מאשרת שהנזק לרכב משה היה משמעותי אך כאשר נשאלה אם ראתה נזק משמעותי לחלק האחורי של רכב משה השיבה בשלילה, לאמור: "מאחורה לא הבחנתי באיזה שהוא נזק" (עמ' 3, שורה 1). בדומה, כאשר נשאלה אם היה נזק לחלק הקדמי של רכב חנניה - השיבה שוב בשלילה (עמ' 2, שורה 15). הדעת נותנת שאם רכב חנניה היה פוגע ברכב משה בעוצמה כה גבוהה, עד כדי כך שהיה דוחף את רכב משה אל עבר רכב רינת, כך שרכב משה יחלוף על פני רכב רינת, ישפשף אותו ויעצר רק כאשר הוא פוגע ברכב אדיקה - אזי שחייבת היתה להיות פגיעה משמעותית ביותר בחלק האחורי של רכב משה ובחלק הקדמי של רכב חנניה.

עדות אסתר: אסתר טוענת כי היא שמעה "בום" ופתאום הרגישה מכה מצד שמאל, וכדבריה: "פתאום מצד שמאל נצמד אלינו רכב מסוג מאזדה, הוא כל כך נצמד בינינו לבין המעקה שאי אפשר היה להעביר שם שערה" - וממשיכה ומתארת כיצד משה נאלץ לצאת מרכב משה לאחר התאונה דרך החלון, שכן, לא ניתן היה לפתוח את דלתות הרכב בשל העובדה שהרכב היה "תקוע" בין רכב אדיקה לבין המעקה. מעדותה של אסתר עולה שהמהירות שבה הגיע רכב משה היתה משמעותית ושוב, יש לזכור שהוא חלף על פני רכב רינת, שפשף אותו ונעצר רק בשל החיכוך בין מעקה ההפרדה מצד אחד, לבין רכב אדיקה מצד שני. אפנה בהקשר זה לתמונות שהציגה אסתר (ת/3 ו-ת/4) אשר מהן ניתן להתרשם שאכן רכב משה נעצר רק כאשר גדר ההפרדה מצד שמאל ורכב אדיקה מצד ימין גרמו לו לעצור. עוד אציין כי גם אסתר העידה שלפני שרכב משה פגע בהם היא שמעה "בום" אחד, כלומר, את הפגיעה ברכב רינת (עמ' 5, שורה 1) ואם חנניה היה פוגע במשה בעוצמה משמעותית, סביר להניח שהיא היתה שומעת גם את הפגיעה כאמור.

מעבר לכך, הראיה החשובה ביותר שהוצגה באמצעות אסתר היות התמונות של הרכבים לאחר התאונה, לרבות החזית האחורית של רכב משה. ניתן לראות שאמנם תא המטען פתוח במקצת, אך החזית נחזית להיות ללא כל פגיעה משמעותית – בפגוש או בפח. הדברים מצטרפים לחוות הדעת שהגיש משה לגבי הנזקים שנגרמו לרכבו אשר אף ממנה עולה שהנזקים לחזית האחורית של רכב משה היו מזעריים וקלים. לא יעלה על הדעת שכך תיראה החזית האחורית של רכב משה אם פגע בו רכב חנניה בעוצמה כה גבוהה, עד כדי כך שהוא הדף אותו אל עבר רכב רינת, חלף על פני רכב רינת ונעצר במקביל לרכב אדיקה. התמונות מדברות בעד עצמן במקרה זה.

עדות שלום: אף שלום העיד, בדומה לאסתר, כי הוא שמע פגיעה אחת לפני שרכב משה פגע ברכב אדיקה (עמ' 5, שורה 27).

חנניה בחקירתו טען כי משה נסע לפניו, פתאום החל לבלום, פגע במעקה ההפרדה, המשיך ופגע ברכב רינת וכי הוא ניסה לבלום, אך לא הספיק ופגע ברכב משה, אשר לאחר מכן המשיך ו"עף על אדיקה" (עמ' 7, שורה 6). חנניה ממשיך וטוען כי הוא הגיע אחרי שמשה כבר פגע בגדר ההפרדה וכבר פגע ברכב רינת וכאשר הוא נשאל אם הוא הדף את משה אל עבר רינת ואם הוא היה זה אשר החל את שרשרת האירועים, השיב שוב שהוא הגיע אחרי שרכב משה כבר פגע ברכב רינת. חנניה עוד נשאל באיזה מרחק הוא היה מהרכבים שהיו לפניו וכיצד קרה שהוא לא הספיק לבלום בזמן ופגע ברכב משה לאחר שעצר אך לשיטתי התשובות לשאלות אינן חיוניות. יש לראות שכל העדים העידו שהגם שחנניה פגע במשה, אזי שהמדובר בנגיעה קלה שלא הותירה כל נזק ואפנה שוב לדברים של העדים שפורטו מעלה ולתמונות החד משמעיות בהקשר זה. לכן, הנגיעה הקלה של רכב חנניה ברכב משה אינה משמעותית ולא גרמה או תרמה לנזקים שנגרמו לרכב רינת. יש לזכור שאין עסקינן בתביעה לגבי נזקים שנגרמו לרכב משה או לרכב חנניה, אלא בנזקים שנגרמו לרכב רינת – ולגבי רכב רינת, הוכח חד משמעית שרכב חנניה לא נגע מעולם ברכב רינת וכי רכב חנניה לא היה זה אשר גרם לכך שרכב משה פגע ברכב רינת. לכן, השאלה לגבי יכולתו של חנניה לבלום מבעוד מועד ולמנוע את הפגיעה בינו לבין רכב משה אינה דורשת הכרעה – ככל שעסקינן בנזקים לרכב רינת.

עדותה של שרה: שרה העידה כי כאשר ראתה את הפקק שמתחיל להיווצר היא ראתה לפניהם את רכב רינת עוצר ואז הרגישה חבטה מאחור אשר גרמה למשה לסטות שמאלה אל השוליים. שרה העידה כי הרכב שהיה מאחוריה (וכוונתה לרכב חנניה) הדף אותם וכי ההרגשה שלה היתה "כאילו מישהו מחובר אליי ודוחף אותי קדימה" (עמ' 9, שורה 5). שרה חזרה והדגישה בהמשך כי רכב חנניה היה "צמוד אליהם" לאורך מהלך ה"דחיפה" (עמ' 10, שורה 4) וחוזרת ומציינת שרכב חנניה "דחף" אותם לאורך כל הדרך לאמר: "הרגשתי שאני נדחפת ומשהו דוחף אותי" (עמ' 10, שורה 26). כפי שכבר קבעתי מעלה, תיאור ה"דחיפה" אינו עולה בקנה אחד עם התמונות ובנוסף, יש לראות שאם רכב חנניה היה ממשיך ודוחף את רכב משה, כפי ששרה תיארה, אזי שהוא היה אמור להמשיך ו"לדחוף" אותו ו"ללוות" אותו כאשר רכב משה חולף על פני רכב רינת ונעצר במקביל לרכב אדיקה, כלומר, שהיינו מצפים לראות שגם רכב חנניה היה נעצר כמעט במקביל לרכב רינת, אלא שרכב חנניה נעצר הרבה אחורה.

עוד יצויין לגבי עדותה של שרה כי היא אישרה שעוד לפני שהם פגעו ברכב רינת היא הזהירה את משה ואמרה לו שיסע לאט לאט (עמ' 9, שורות 16-17).